המשחק משודר בספורט 5.

אחרי התבוסה מול איטליה, נבחרת ישראל מארחת את המשחק השני בשלב הבתים ביורובאסקט מול סגנית האלופה מהטורניר הקודם, ליטא. עקב כך ש-2 הקבוצות הפסידו במשחקיהן האחרונים מדובר בלחיות או לחדול עבור שתיהן. המפסידה תהיה עם 0 מ-2 ולא בטוח בכלל שזה יספיק בשביל עלייה לשלב הבא של הטורניר.

השאלה הזאת גדולה במיוחד מבחינת נבחרת ישראל. ראינו במשחק מול איטליה רוטציה קצרה של 7 שחקנים עם דקות משמעותיות (לא כולל יותם הלפרין ששיחק 11 דקות). בטורניר של 5 משחקים ב-7 ימים, וביום הראשון לפני בק-טו-בק, רוטציה כזאת יכולה להיות בעייתית מאוד. לכן יש סיכוי גבוה שנראה כמה שיותר שחקנים מקבלים דקות, במיוחד עוז בלייזר, אלישי כדיר ועידן זלמנסון – השחקנים הגבוהים שיוכלו לעזור בהגנה מול שחקני ליטא החזקים.

הרוטציה היא רק סיפטום אחד לבעיה. נבחרת ישראל פשוט לא הייתה טובה – ההתקפה הייתה תקועה לחלוטין כשנקלעה שלשה אחת מ-14 ניסיונות, הקבוצה לא קלעה סל במשך רבע שעה ומספר שחקני מפתח (שון דאוסון, גל מקל, גיא פניני ויוגב אוחיון) סיימו עם 4 מ-25 משותף מהשדה. הנבחרת קלעה 48 נקודות, נתון נמוך במיוחד למארחת.

השאלה המתבקשת היא איך אפשר לגרום לזה לעבוד מול ליטא. ליטא באה אחרי הפסד, לגיאורגיה, במשחק בו גם הם לא הרשימו מהשלוש בלשון המעטה והיו רחוקים מלהרשים – הציגו כמות גבוהה מאוד (16) של איבודים, משחק לא אחראי ובחירת החלטות שגויה בסוף. הם שלחו את הגיאורגים לא מעט פעמים לקו העונשין, אבל בלטו בהצטיינות המרשימה בריבאונד – 38 כדורים חוזרים לעומת 23.

זה תחום שישראל לא תצטיין בו. אם גיאורגיה, שמחזיקה בשחקנים גבוהים כזאזא פצ'וליה וגיורגי שמרדיני, לא הצטיינה מתחת ללוח, מה יגידו ריצ'רד האוול וליאור אליהו? ליטא פיזית יותר וטובה יותר בצבע. אחת החולשות הכי ברורות שלהם, לעומת זאת, הייתה הגנת המעבר – גיאורגיה הענישה כל איבוד והשיגה ככה 21 נקודות קלות כששוניגלה וסנדזה מנצלים את זה פעם אחר פעם.

לכן הפתרון הכי טוב של ישראל בהתקפה יכול להיות ללכת על משחק מהיר. הרבה זריקות מרחוק שיכריחו את ואלניוצ'אס וגריבצ'יוס לצאת החוצה, התקפות ב-7 שניות או פחות כמיטב המסורת של פניקס סאנס וניסיון לשחק מהר. במשחק העומד הם הראו שאין להם יותר מדי מה למכור וזה בלט ברבע שעה נטולת סל, אבל השאלה שנשארה, שוב, היא היכולת שלהם לקלוע מרחוק.

יכול להיות שזה היה יום רע מול איטליה, אבל הם צריכים לשחק על יותר שלשות. עמרי כספי זרק ב-499 משחקי NBA בממוצע 2.6 שלשות למשחק, שזה 0.6 זריקות יותר ממה שהוא זרק נגד איטליה. דאוסון זרק 4 פעמים מהשלוש (וקלע רק פעם אחת) ופניני, קלע שלשות סביר בעבר, זרק רק פעם אחת. אף אחד מהם לא סטף קרי או קליי תומפסון אבל הם צריכים ללכת על הזריקות האלה ולרווח את המשחק – לנסות להכנס לצבע פעם אחר פעם לא יעבוד.

עוד היבט שיכול להיות משמעותי ביותר במשחק הזה הוא התנועה ללא כדור. מי שהובילו את ליטא בקליעה היו הגארדים שלה – מינדוגאס קוזמינסקס ומתטאס קלינטיס, עם 18 ו-15 נקודות בהתאמה. הם הגיעו למצבי הזריקה הרבים ביותר (16 ו-11) כשיחד עם הסמול פורוורד שפתח לצידם בחמישייה, יונאס מאצ'וליס, השלושה זרקו את רוב הזריקות של ליטא. זה קרה בזכות החסימות המרובות של ואלניוצ'אס, גודיטיס והביג-מנים האחרים של האורחת, שניסו להשאיר את הגארדים פעם אחר פעם בבידודים שנוחים להם.

זה יכול להכניס את ריצ'רד האוול לבעיית עבירות דומה לזאת שזאזא נכנס אליה בדקות שבהן תוכנית המשחק הזאת של ליטא עבדה. אין לישראל גיבוי של ממש להאוול בתור סנטר, וזה יכול להיות מצב הרה אסון לישראל. לכן הפתרון הטוב ביותר, הגנתית, הוא חילופים אוטומטיים אחרי כל חסימה. לא בטוח שלגארדים הישראלים יש את האורך לזה ולכן קיים סיכוי שנראה חמישייה שמשלבת כמה שחקנים ארוכים במקביל – כספי, בלייזר והאוול בעת ובעונה אחת לא מעט זמן. אליהו אף פעם לא הצטיין בהגנה אחרי חילופים ולא בטוח שיתאים למשחק שיתבקש מול קבוצה כליטא.

להמר על הזריקות מבחוץ זה לא דבר רע – אין לליטא שחקנים כמו מרקו בלינלי וה-6 מ-8 שלו מחוץ לקשת. הם קלעו בפחות מ-30% נגד גיאורגיה, כשיש כמה מצבים טובים (וזריקות טובות) שפשוט לא מצאו את הרשת. קוזמינסקאס וקלינטיס לא מצטיינים מדאון טאון וללכת לשם יכול להיות הקלף הכי פחות מסוכן של הליטאים בהשוואה לישראל, אבל השאלה היא כיצד הם יצליחו לאכוף את תוכנית המשחק ב-2 צדדי המגרש.

בשורה התחתונה, ליטא הציגו משחק טוב נגד גיאורגיה ויש סיכוי שפשוט היה להם יום רע, ולכן הם הפסידו ב-2 נקודות (במשחק בו, אגב, החטיאו 8 זריקות עונשין). יש הבדל גדול בין להפסיד כך לבין להפסיד ב-21 הפרש בבית. פערי הרמות גדולים מדי. אני צופה משחק בו ישראל תגרר אחרי תוכנית המשחק הליטאית ותפסיד בסופו של דבר בהפרש דו ספרתי. לא נעים.